סרטן השד הינו הסרטן השכיח ביותר בקרב נשים בעולם המערבי. בישראל מאובחנות כ-5,000 חולות חדשות מדי שנה, והודות למודעות ציבורית גבוהה לאבחון מוקדם, חשיבות ביצוע בדיקות סקר (ממוגרפיה) ושיפור בטיפולים בעשורים האחרונים, רוב המקרים מתגלים בשלב מוקדם וסיכויי ההחלמה מגיעים ל-80-90%.
נהוג לסווג את סרטן השד לשלוש קבוצות עיקריות: גידול הורמונלי המבטא קולטנים הורמונליים (ER ו PR), מתרבה בתגובה לגירויים הורמונליים ומגיב לטיפולים הורמונליים (כ-70% מהחולות חולות בסוג זה); גידול המבטא קולטנים לקולטן בשם HER2 שגורם להתחלקותם והתפשטותם של התאים הסרטניים. הסוג השלישי והאלים ביותר הינו גידול מסוג טריפל נגטיב(Tripple negative) שאינו מבטא את שלושת הקולטנים הנ"ל ומופיע אצל כ-15% מהמטופלות, נפוץ יותר בצעירות מאשר נשים לאחר גיל הפסקת המחזור, מנפאוזה. גידול זה נחשב אגרסיבי יחסית, אצל נשים המאובחנות בשלבים מוקדמים ומאוחרים יותר, וכאשר המחלה הופכת לגרורתית, האתגר הופך גדול יותר.
"עד לאחרונה, הטיפול בסרטן שד גרורתי מסוג טריפל נגטיב התבסס בעיקר על טיפול כימותרפי. זהו סרטן אלים וארגז התרופות שלו דל יחסית, סיכויי הישרדות היו נמוכים יחסית", אומרת פרופ' תמר ספרא, מנהלת המרכז לסרטן האישה במערך האונקולוגי בבי"ח איכילוב.
"אחת מפריצות הדרך של השנים האחרונות בתחום האונקולוגי מגיעה מטיפולי האימונותרפיה, שהביאו לשינוי מהותי בהחלמה ושרידות בהרבה סוגי סרטן. אימונותרפיה , מפעילה את מערכת החיסון כנגד הגידול ותורמת לטיפול בתת קבוצה של סרטן שד מסוג TN המבטא את הסמן הביולוגי המתאים", היא אומרת.
"לאחרונה, נכנסה לעזרתנו קבוצת תרופות חדשות יעילות מסוג ADC's, תרופות להן אפשר לקרוא 'פצצות חכמות', בהן נוגדנים היודעים לזהות באופן מדויק את תאי הסרטן ולהיקשר אליהם ספציפית, אליהם מוצמדים מטעני כימותרפיה, המשוחררים בסביבת תאי הגידול והורגים את התאים הסרטניים. בצורה זו ניתן למקד את הטיפול לתאים הסרטניים ולסביבתם, ולהשתמש בריכוז גבוה יותר של כימותרפיה עם נזק מופחת לתאים הבריאים. תרופות אלה מאריכות את חייהן של החולות ומהוות פריצת דרך משמעותית בטיפול".
נשמע ממש כמו מדע בדיוני אבל זו שאיפת האונקולוגיה לאורך השנים, לפגוע ישירות בגידולים ובתאים הנגועים ולא לפגוע בתאים הבריאים. לצד הטיפול התרופתי עם המחלה הפיזית, ישנו הממד הנפשי-תודעתי שיש להכיר בחשיבותו ולטפל בו כמנוע להתמודדות לצד השיפור באיכות החיים של המטופלות. ובאמת, מעבר לטיפולים התרופתיים פרופ' ספרא מאמינה מאוד בכל הקשור לטיפול במערכת גוף-נפש בהתמודדות עם הסרטן ונחשבת אונקולוגית חלוצה בתחום שלא רק מאמינה בכך אלא ממש פועלת על פי אמונתה זו. היא תומכת בשיטות רבות נוספות לשיפור איכות החיים, כטיפול מלווה לטיפול האנטי-סרטני המוצע ע"י הרפואה המדעית.
באיכילוב ישנן מחלימות המשתתפות במחקר הבודק את השפעת הטיפול הריגשי-תודעתי בשיטת מרחב מודעות על איכות החיים שלהן WELL BEING לפי פרמטרים בינלאומיים לנושא. במסגרת זו המשתתפות מקבלות כלים ויכולות התמודדות עם המחלה ותופעות הלוואי שלה.
אחת מהמטופלות המשתתפת במחקר היא טל (שם בדוי), בת 37 מתל אביב, שסיפור התמודדותה עם סרטן השד מרגש ומעורר השראה. "בגיל 28 , שלוש שנים אחרי שאיבדתי את אימי לסרטן, נפלו עלי השמיים בפעם השנייה ואובחנתי עם סרטן שד" היא מספרת. "מהר מאוד התחלתי בפרוטוקול הטיפולי שכלל טיפולים כימותרפיים, הקרנות וניתוח להסרת הגידול, ובסופם הוגדרתי נקיה ממחלה!".
טל המשיכה בחייה תוך שהיא מסיימת את לימודי התואר הראשון ואף מצטרפת לקבוצת החותרות, קבוצת נשים חולות ומחלימות מסרטן, החותרות בסירת דרגון בנחל הירקון. "הקבוצה מונה 10 נשים מדהימות וחזקות", היא אומרת. "החתירה עצמה עושה לי טוב גופנית כי היא מערבת את כל שרירי הגוף ואף מונעת התפתחות של לימפדמה (בצקת לימפטית) בידיים. החתירה וקבוצת החותרות הפכו לאלמנט חשוב מאוד בחיי מבחינה פיזית ונפשית, והפכו לקבוצת פעילות ותמיכה מופלאה".
אבל דווקא אז, בגיל 35 זמן קצר לאחר שהגשימה את חלומה והביאה ילד ראשון לעולם, כשכל החיים לפניה, הגיעה הבשורה שערערה את כל עולמה שוב. "לפני כשנתיים ביצעתי בדיקת מעקב שגרתית. הייתי בטוחה שזו תהיה עוד בדיקה רגילה שבסופה אוכל לשוב לחיי אבל לתדהמתי התגלו בה גרורות סרטניות בכל הגוף", היא נזכרת באותו יום גורלי. " הסרטן התפשט בבלוטות הלימפה, בעצמות, בריאה ובלב והיה נראה שהכל אבוד בשבילי. זו הייתה תקופה מאוד קשה נפשית עבורי עם ילד קטן ובעל, והרבה חלומות להגשים".
למרות התחזיות הקודרת, טל לא התייאשה ובתעצומות נפש יצאה למסע מלחמה על חייה והחליטה לקבל את כלל התרופות והטיפולים אותם היא יכולה לקבל במצבה. בתמיכתה של פרופ' ספרא החלה טיפולים שגרמו לנסיגה כמעט מלאה של המחלה והצטרפה לקבוצת המחקר של הטיפולים הרגשיים-תודעתיים באיכילוב. במקביל שינתה טל לגמרי את מסלול חייה, החלה להתנדב בקהילה והפכה למנהיגת קבוצת החותרות. "אני מאמינה שהסרטן שלי הגיע על רקע של התמודדויות נפשיות קשות. בטיפולים הרגשיים אנו מדברים על לקיחת אחריות על החיים לצד המחלה, ומבצעים פעילויות שקשורות למדיטציה ותת מודע עם תדרים וצ'אקרות רוחניות", היא אומרת.
לדבריה, "בקבוצת המחקר הרגשית-תודעתית גורם לי לאופטימיות ולהבנה שלא הכל שחור ושאני צריכה לקוות לטוב. ושאני יכולה להיות פעילה במחלה ולשפר את איכות חיי. אני מקווה שקצב התפתחות הטיפולים יאפשר לי עוד זמן ועוד תקווה ויאפשר לי להמשיך וליהנות מהבן הקטן שלי. הטיפולים הרגשיים-תודעתיים מחזקים אותי ואני משתדלת להמשיך לבלות, לחתור כמו שאני כל כך אוהבת ובעצם משתדלת לעשות כל מה שגורם לי להרגיש טוב עם עצמי. הטיפולים החדשים מעניקים לי ולחולות נוספות את ההבנה שכל יום הוא משמעותי ושאנו יכולות להספיק להגשים חלומות, עם הילדים, לטייל בעולם ולצבור עוד חוויות. כל אלה מאפשרות לי להתמודד לקום כל יום בבוקר, ולהישאר אופטימית מתוך תקווה לטיפולים נוספים וחדשניים שיתנו עוד זמן".