הקיבה היא אחד האיברים המרכזיים במערכת העיכול, האחראית על פירוק המזון ועל הכנתו להמשך עיכול וספיגה במעי הדק. סרטן הקיבה הוא גידול ממאיר המתפתח בדופן האיבר הזה, לרוב בשקט וללא סימנים מוקדמים - עד שהוא מתגלה בשלב מתקדם.
מדובר בסרטן החמישי בשכיחותו בעולם עם כמיליון מקרים חדשים מדי שנה וכ-700 אלף מקרי מוות. השכיחות העולמית של סרטן הקיבה נמצאת במגמת ירידה, בעיקר בזכות ההכרה בחיידק הליקובקטר פילורי כגורם סיכון מרכזי והטיפול בו, וכן בזכות שיפור תנאי ההיגיינה ושימור המזון. עם זאת, בשנים האחרונות התפרסמו מחקרים המעידים על עלייה בתחלואה בקרב אנשים צעירים מתחת לגיל 50 והסיבה למגמה הזו ממשיכה להיחקר.
גורמי סיכון: הליקובקטר פילורי, תזונה, עישון והשמנה
לדברי פרופ' מרגלית, "גורמי הסיכון העיקריים להתפתחות סרטן הקיבה קשורים לחשיפה סביבתית ולאורח חיים".
זיהום בחיידק הליקובקטר פילורי נפוץ באוכלוסייה, עם שכיחות הדבקה בעולם העולה על 50%, מתרחש לרוב בילדות ונשאר לכל החיים אלא אם כן מטפלים בו באופן יזום באמצעות אנטיביוטיקה. הזיהום מעלה פי 6 את הסיכון לחלות בסרטן הקיבה שאינו ממוקם בחלק העליון של הקיבה.
התיאוריה המקובלת כיום גורסת שהדבקה בחיידק גורמת לדלקת, שבתורה תורמת לשינויים טרום סרטניים ובסופו של דבר לסרטן. עם זאת, יודגש כי מסיבות שאינן מובנות דיין עד כה, רק מיעוט מבין הנדבקים יפתח במהלך חייו שינויים קליניים משמעותיים וסרטן קיבה. תופעה זו של שונות בתגובה בקיבה להדבקה בחיידק זה ותוצאותיה משמשת נושא למחקר נרחב.
לצד החיידק קיימים גורמי סיכון נוספים ובהם תזונה עשירה במלח, מזון כבוש או מעושן ובשר מעובד, כולם מקושרים לעלייה בסיכון. מנגד, תזונה עשירה בפירות, ירקות וסיבים תזונתיים מפחיתה את הסיכון.
בנוסף, עישון מהווה גורם סיכון משמעותי נוסף ומעלה את הסבירות לסרטן הקיבה בעשרות אחוזים, אך הפסקת עישון למשך עשור מפחיתה את הסיכון בצורה ברורה. גם השמנה, ובעיקר השמנה בטנית, קשורה לעלייה חדה בסרטן של חלקה העליון של הקיבה.
תסמינים מוקדמים ומדוע האבחון מורכב
אחד הקשיים הגדולים בהתמודדות עם סרטן קיבה הוא האבחון המאוחר. מרבית החולים אינם מגיעים לרופא בשלב הראשוני משום שהתסמינים אינם חד-משמעיים כמו למשל ירידה חדה או הדרגתית במשקל, אובדן תיאבון, תחושת מלאות מהירה, בחילות או כאבי בטן עליונה - כל אלה יכולים לנבוע ממגוון רחב של מצבים רפואיים שאינם קשורים כלל לסרטן. מסיבה זו רק כשליש מהחולים מאובחנים בשלב מוקדם שבו המחלה עדיין מקומית, ללא מעורבות בלוטות או גרורות. בשאר המקרים המחלה כבר התקדמה בעת האבחנה.
קיימים תסמינים היכולים לכוון יותר לגידול בקיבה, ולעיתים גם ללמד על מיקומו. תחושת שובע מוקדם במיוחד יכולה לרמוז על מחלה דיפוזית המקשה על התרחבות הקיבה, מצב הנקרא "ליניטיס פלסטיקה". הקאות חוזרות לאחר אכילה עלולות להצביע על חסימה במעבר וושט־קיבה או במוצא הקיבה. כאבים בעת בליעה יכולים להעיד על מעורבות באזור החיבור בין הוושט לקיבה. סימנים המעידים על סרטן קיבה מפושט כוללים מיימת, צהבת בעור או בעיניים, גוש שניתן למשש בבטן או בכבד, חסימה של יציאת הצואה או בלוטות לימפה מוגדלות מעל עצם הבריח השמאלית, בסמוך לטבור או בבית שחי שמאלי.
שלבי האבחון: מגסטרוסקופיה ועד לפרוסקופיה חוקרת
האבחון עצמו נשען בראש ובראשונה על גסטרוסקופיה, המאפשרת צפייה ישירה ברירית הקיבה ולקיחת ביופסיות לצורך קביעה וודאית של האבחנה. לעיתים נעשה שימוש גם באולטרסאונד אנדוסקופי (EUS) כדי להעריך את עומק החדירה של הגידול לתוך הקיבה.
מרגע שעולה חשד לסרטן קיבה או שכבר קיימת אבחנה כזו, מבצע המטופל CT של חזה-בטן-אגן לקביעת שלב במחלה. ניתן לחלופין להיעזר גם ב-PET-FDG. לעומת זאת, להדמיה באמצעות MRI אין שימוש בקביעת שלב המחלה של סרטן קיבה. בנוסף ניתן להעזר במדידת סמני גידול בדם, כאשר הנפוצים ביותר הם CEA CA19-9, CA72-4 ו-CA125.
כאשר קיים חשד למחלה מפושטת ויש הכרח לשלול אפשרות זו לצורך קביעת מסלול טיפולי לריפוי שיכלול גם ניתוח, נהוג לבצע סקירה של חלל הבטן במסגרת לפרוסקופיה, כולל דגימת הנוזל בתוך חלל הבטן. פעולה זו נקראת לפרוסקופיה חוקרת, ובעזרתה ניתן לאתר נגעים זעירים בחלל הבטן, שאינם מאותרים ע"י הדמיות כגון CT או PET-FDG.
הטיפול בסרטן קיבה: מהטיפול המערכתי ועד המהפכה הפרי-אופרטיבית
בחירת הטיפול בסרטן קיבה תלויה באופן מוחלט בשלב המחלה, אך האסטרטגיות הטיפוליות התקדמו באופן דרמטי בשנים האחרונות. בחלק קטן של המקרים בהם החולים התגלו בשלב מוקדם ללא גרורות או בלוטות לימפה נגועות, ניתן פעמים רבות לשקול כריתה מקומית או ניתוח, ובכך מסתיים הטיפול. לעומת זאת, בחולים עם מחלה גרורתית, לא ניתן לבצע ניתוח והגישה היא טיפול מערכתי (טיפול סיסטמי) הכולל כימותרפיה, תרופות ביולוגיות ותרופות אימונותרפיות.
• תרופות כימותרפיות קיימות החל משנות ה-40 והן חומרים המעכבים את צמיחתם של תאים מתחלקים באמצעות עיכוב של מנגנונים שונים הקשורים לתהליך חלוקת התא והכפלתו.
• תרופות ביולוגיות קיימות החל מסוף שנות ה-90. פיתוחן התאפשר לאחר שהתגלה ה-DNA והסתבר שקיימים מסלולים בתא הפועלים ביתר באופן לא מבוקר, ובכך תורמים להתפתחותם ולשגשוגם של גידולים סרטניים. תרופות ביולוגיות מעכבות את אותם מסלולים ובכך פוגעות ביכולת תאי הסרטן להמשיך ולשגשג.
• תרופות אימונותרפיות קיימות החל מהעשור הראשון של המאה ה-21. התגלה כי כחלק ממנגנון יצירת הסרטן תאי הגידול מפתחים מנגנוני התחמקות ממערכת החיסון. תרופות אימונותרפיות גורמות להסרת מנגנוני ההתחמקות של תאי הסרטן, ובכך מאפשרות לתאי מערכת החיסון של הגוף לפעול כנגד תאי הגידול ולחסל אותם. בהקשר זה של סרטן קיבה יש לציין בעיקר תרופות אימונותרפיות המכוונות כנגד החלבון PD-1.
הטיפול במחלה גרורתית מתבסס בעיקר על התרופות הכימותרפיות, בשילוב של תרופות ביולוגיות ו/או תרופות אימונותרפיות.
במקרים בהם המחלה היא "מקומית-מתקדמת" - מצב שבו הגידול עדיין ממוקם באזור הקיבה, אך כבר גדל לעומק הדופן או מערב בלוטות לימפה סמוכות, מבלי שהתפשט לאיברים רחוקים בגוף, נהוג לטפל בגישה המכונה "פרי-אופרטיבית". למעשה מדובר בטיפול כימותרפי לפני הניתוח ולאחריו, שמטרתו להפחית את הסיכון להישנות המחלה. בשנה האחרונה התגלה שניתן אף לשפר את סיכויי הריפוי של גישה זו על ידי תוספת של אימונותרפיה לטיפול לפני ואחרי הניתוח.
לסיכום, סרטן הקיבה הוא מחלה מורכבת ומאתגרת. הבנת גורמי הסיכון, ערנות לתסמינים והגעה מוקדמת לבירור רפואי עשויות לשפר את סיכויי האבחון המוקדם. במטופלים עם מחלה גרורתית, השילוב בין כימותרפיה, תרופות ביולוגיות ואימונתרפיה שיפר בצורה משמעותית את הסיכוי לתגובה ומשך התגובה לטיפול. במטופלים עם מחלה מקומית-מתקדמת, השילוב בין ניתוח, כימותרפיה ואימונותרפיה במסגרת הטיפול הפרי-אופרטיבי מציע היום לחולים רבים סיכוי טוב יותר לריפוי ולשליטה ארוכת טווח במחלה.
